הסטוריית הנמל

timeline
המאה ה 18 לפנה"ס
ראשיתה של יפו ע"פ הממצאים הארכיאולוגיים
התקופה הכנענית, תקופת הברונזה התיכונה.
יפו העתיקה נבנתה על צוק כורכר רם החודר אל הים התיכון ולרגליו נבנה הנמל. האגדה מספרת שהיא נוסדה לפני המבול בידי יפת בן נוח ושמה נגזר משמו. הממצאים הארכיאולוגיים הקדומים ביותר שהתגלו ביפו הם שרידי חלקלקה, מבנה המהווה חלק מביצורים, מהמאה ה-18 לפנה"ס. שרידים נוספים מתקופה זו התגלו בשטח הנמצא כיום בתוך "גן שער רעמסס". שם התגלו שרידי יישוב משלהי המאה ה-17 לפנה"ס והמחצית הראשונה של המאה ה-16 לפנה"ס. מתקופת הברונזה המאוחרת, סוף המאה ה-16 לפנה"ס והמאה ה-15 לפנה"ס, התגלו שרידי בנייני לבנים בעלי יסודות אבן
מאות 12-15 לפנה"ס
יפו בשלטון מצרים
תקופת הברונזה המאוחרת המצרים שלטו על יפו ועל דרך הים מהמאה ה-15 ועד המאה ה-12 לפנה"ס. יפו, בשמה הפרעוני יא-פו, מופיעה בכמה מסמכים מצרים מתקופה זו: במקדש כרנק שבמצרים, במכתבים מנהליים שנמצאו בתל-עמראנה שבמצרים ובתל-אפק שליד ראש העין וב"פפירוס אנסטאזי", מסמך המתאר את מסעו של איש חצר מצרי בכנען בסוף המאה ה-13 לפנה"ס. בחפירות הארכיאולוגיות ביפו התגלו שרידי מבנים וממגורה בנויים אבני גוויל, חומות לבנים, שרידי שער כניסה לארמון מתקופת רעמסס השני (1304-1237 לפנה"ס) וכן שרידי מצודה מצרית שחרבו בשריפה גדולה
1483 לפנה"ס
פרעה תחותימס השלישי כובש את יפו
פרעה תחותימס השלישי (1450-1504 לפנה"ס), אחד המלכים הגדולים בתולדות מצרים העתיקה, כבש את יפו בתחבולת ערמה. שר צבאו החביא מאתיים חילים חמושים ומצוידים במוטות וחבלים בתוך קנקנים גדולים והציג את עצמו בפני מושל יפו כמי שנמלט ממצריים עם שלל רב בכליו. המושל התפתה להכניס את קנקני השלל אל תוך העיר. אז קם אליו השר המצרי והרגו בעוד החילים מגיחים מתוך הקנקנים ואוסרים את מגני העיר במוטות וחבלים. סיפור הכיבוש מתואר ב"פפירוס האריס", תעודה מצרית מהמאה ה-15 לפנה"ס, הנמצאת היום במוזיאון הבריטי.
1187
ראשיתה של יפו ע"פ הממצאים הארכיאולוגיים
התקופה הכנענית, תקופת הברונזה התיכונה. יפו העתיקה נבנתה על צוק כורכר רם החודר אל הים התיכון ולרגליו נבנה הנמל. האגדה מספרת שהיא נוסדה לפני המבול בידי יפת בן נוח ושמה נגזר משמו. הממצאים הארכיאולוגיים הקדומים ביותר שהתגלו ביפו הם שרידי חלקלקה, מבנה המהווה חלק מביצורים, מהמאה ה-18 לפנה"ס. שרידים נוספים מתקופה זו התגלו בשטח הנמצא כיום בתוך "גן שער רעמסס". שם התגלו שרידי יישוב משלהי המאה ה-17 לפנה"ס והמחצית הראשונה של המאה ה-16 לפנה"ס. מתקופת הברונזה המאוחרת, סוף המאה ה-16 לפנה"ס והמאה ה-15 לפנה"ס, התגלו שרידי בנייני לבנים בעלי יסודות אבן
מאה 12 לפנה"ס
הפלשתים כובשים את יפו
במאה ה-12 לפנה"ס כבשו הפלשתים את שפלת החוף ובכללה את יפו. ככל הנראה, נותרה העיר תחת שליטתם של מלכי אשדוד עד סוף המאה ה-8. מתקופה זו התגלו שרידים ארכיאולוגים דלים, הכוללים בעיקר קרמיקה פלשתית, וכן התגלו שרידי מקום מקודש, "מקדש האריה".  בתוך שרידי אולם מאורך נתגלתה גולגולת אריה וליד שיניה מחצית של חרפושית.  מסוף תקופת השלטון הפלשתי, המאה ה-8 לפנה"ס, התגלו ביפו גם שרידי ביצורים חזקים.
מאות 11-13 לפנה"ס
על פי התנ"ך, יפו בגבולות שבט דן
יפו נזכרת בתנ"ך לראשונה בתקופת הכיבוש וההתנחלות של שבטי ישראל.  תקופה  זו מתוארכת,לפי הכרונולוגיה המקראית המקובלת, מהמאה ה-13 לפנה"ס ועד המאה ה-11 לפנה"ס. בספר יהושע נזכרת  יפו בספר כגבול המערבי-הדרומי של נחלת שבט דן. "ומי הירקון והירקון עם הגבול מול יפו" (יהושע י"ט, מ"ו).
960 לפנה"ס
על פי התנ"ך, חירם מלך צור שולח לנמל יפו ארזי לבנון לבניית מקדש שלמה בירושלים
יפו ונמלה מוזכרות בתקופת שלמה המלך, המאה ה- 10 לפנה"ס, כמקום דרכו הגיעו עצי הארז ששימשו לבנית המקדש בירושלים.
וַאֲנַחְנוּ נִכְרת עֵצִים מִן-הַלְּבָנוֹן כְּכָל- צָרְכֶּךָ וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת עַל-יָם יָפוֹ וְאַתָּה תַּעֲלֶה אתָם יְרוּשָׁלָם:
(דברי הימים ב', ט"ו)
* ציורי תנ"ך/ שליחת ארזים לבניית מקדש שלמה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]
מאה 8 לפנה"ס
על פי המיתולוגיה היוונית, פרסאוס מציל את אנדרומדה ממפלצות הים מול נמל יפו
אנדרומדה היתה בתם היפה של המלך קפאוס והמלכה קסיופאה. המלכה הגאה התרברבה שהיא ובתה יפות מבנות הים ועוררה את זעמו של פוסידון, אל הים. הוא שלח מבול גדול ואת מפלצת הים להרוס את ארץ פלשת. על מנת לפייס את זעם האל, נקשרה אנדרומדה לסלע בים מול נמל יפו, להוות קורבן למפלצת הים. פרסאוס, בעזרת סנדליו המכונפים, גבר על המפלצת והתיז את ראשה, שנפל אל המים והפך לשוניות המזדקרות בפתח נמל יפו. פרסאוס שחרר את אנדרומדה וחזר עמה ליפו, שם נערכה חתונתם ברוב עם. על פי האגדה, נקראה העיר יפו-יופאה על שם קסיופאה, אם אנדרומדה.
701 לפנה"ס
סנחריב מלך אשור כובש את יפו
שמה של יפו מופיע ברשימת הערים שכבש סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפנה"ס, במסגרת מסעו לדיכוי המרד שפרץ במערב האימפריה שלו. במסעו הכריע סנחריב וכבש את רוב ערי הפניקים, את עמוןמואב ואדום, וכן את חזקיהו, מלך יהודה, ובני בריתו, המצרים ונסיכי אשקלון ועקרון, שסרבו להכנע לו, ושלח לגלות כ-200 אלף נפש.
מנסרת טיילור, היא מנסרת סנחריב, מתארת את מסעו של סנחריב ליהודה: "..בדרכי שמתי מצור על בית-דגון, יפו, בני ברק, אזור, ערי צדקה (מלך אשקלון) אשר לא מיהר להיכנע לפני – כבשתי אותן ונשאתי את שללן…"
332 לפנה"ס
אלכסנדר מוקדון כובש את יפו
יפו נכבשת על ידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפנה"ס. בתקופה זו העיר נזכרת בכתובים בשמה ההלניסטי יופאה
301 לפנה"ס
תלמי הראשון, מלך מצרים, כובש את יפו
תלמי הראשון כובש את יפו בשנת 301 לפנה"ס והיא נשארת תחת שלטון מצרי למשך כמאה שנה. עדות לשלטון התלמאי נמצאה בחפירות הארכיאולוגיות במקום המכונה היום "כיכר קדומים". שם נתגלתה כתובת הקדשה לתלמי הרביעי, פילופטר, מסוף המאה ה-3 לפנה"ס.
ראשית המאה ה-2 לפנה"ס
אנטיוכוס השלישי, שליט סוריה והאזור, כובש את יפו
אנטיוכוס השלישי מלך בממלכה הסלאוקית בין השנים 223-187 לפנה"ס. במסגרת כיבושיו הנרחבים בלבנון וארץ ישראל, כבש גם את יפו מידי התלמאים, מלכי מצרים.
167 לפנה"ס
יהודה המכבי שורף את נמל יפו. יפו בשלטון החשמונאים
במאה השניה לפנה"ס נלחמים החשמונאים לכיבוש יפו. במהלך הלחימה בורחים התושבים היהודיים בסירות לים וטובעים. כנקמה, שרף יהודה את העיר ואת נמלה. העיר נכבשת על ידי יהונתן אחיו ושמעון מספחה ליהודה ומגרש את הנוכרים היושבים בה.
"ואנשי יפו עשו מעשה מתעב זה בקראם ליהודים היושבים בקרבם לרדת הם נשיהם וטפיהם אל הסירות אשר ... ויוליכו אותם אל תוך הים ויטבעו אותם... וכשמע יהודה על האכזריות אשר נעשתה לבני עמו ... ויעל על רוצחי אחיו ויטל בלילה דליקה בחוף ואת הסירות שרף ואת הנמלטים שמה המית" (ספר מכבים ב' 12 3-6)
37 לפנה"ס
הורדוס כובש את יפו כנציג השלטון הרומי. ניקנור האלכסנדרוני תורם שערים לבית המקדש השני ומובילם לנמל יפו
בתקופת שלטון הורדוס משוקם בית המקדש בירושלים. נמל יפו משמש כשער הימי לירושלים ודרכו מגיעים שערי בית המקדש שתרם ניקנור.
"ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו ומזכירין אותו לשבח:  תני מעשה שהיו באין בספינה ועמד עליהן סער גדול בים ונטלו אחד מהם והטילוהו בים וביקשו להטיל עוד שני ועמד וגייפו אמר להן אם מטילין אתם אותו לים הטילוני עמו והיה בוכה ומתאבל ובא עד שהגיע ללמינה של יפו כיון שהגיע ללמינה של יפו התחיל מבעבע מתחת הספינה כיי דתנינן תמן כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהן נס ויש אומרים מפני שנחושתן מצהיב תני בשם ר' אליעזר נחושתן היה מצהיב ויותר יפה משל זהב"
(תלמוד ירושלמי -  יומא לח ע"א)
* Picture taken by deror avi
המאה הראשונה לספירה
פטרוס הקדוש ביפו
במאה הראשונה לספירה שמור ליפו מקום חשוב בהתפתחות הנצרות. השליח פטרוס הקדוש מגיע אל העיר ובה מתרחשים שני ארועים חשובים בתולדותיו. ראשית, הוא מחולל נס ומשיב לחיים את טביתא, תושבת העיר. מאוחר יותר, כשלן פטרוס בביתו של שמעון הבורסקי, מופיע בחלומו מלאך, המצווה עליו לאכול "מכל בהמת הארץ וחיה ורמש ועוף השמים". חלום זה מפרש פטרוס כציווי להפצת הנצרות בקרב העמים.
יפו היא עיר קדושה לנצרות ויעידו על כך כנסיותיה, שרבות מהן מוקדשות לפטרוס הקדוש.
66-67 לספירה
"המרד הגדול". יהודי יפו תוקפים את ספינות הרומאים, הרומאים משמידים את הצי היהודי
בימי המרד הגדול היו יהודי יפו פושטים בספינותיהם על ספינות הרומאים. בתגובה, שלח נירון קיסר את מצביאו אספסינוס, שהכניע את העיר והשמיד את הצי היהודי. היישוב היהודי ביפו התאושש במהרה.  עדות לכך היא כתובת יהודה בן טוזמנוס האגורנומוס (הממונה על השווקים והמשקלות) מתחילת המאה ה-2 לסה"נ, שנמצאה בחפירות כיכר קדומים. מתקופה מאוחרת מעט יותר התגלו באבו-כביר גם מצבות קבורה יהודיות, עליהן מפורט מגוון של מקצועות ותארים של נושאי משרות ציבוריות ביפו, המעיד על מעורבות היהודים בחיי העיר בתקופה זו.
636 לספירה
החליף עומאר כובש את יפו. יפו בשלטון הערבים
מצביאו של החליף עומאר, עמראבןאלעץ, כובש את יפו בשנת 636 לסה"נ.עם הכיבוש יורד מעמדה של העיר וקטן מספר תושביה. יפו משמשת בתקופה זו כנמלה של רמלה, שנבנתה על-ידי המוסלמים ומהווה את העיר המרכזית באזור במהלך המאות הבאות. במאה ה-10 לסה"נ מתוארת יפו על-ידי הגיאוגרף הערבי מוקאדסי ככפר גדול. בסוף המאה ה-11, כאשר  מסע הצלב הראשון בסוף מתקרב ליפו, היא נהרסת על-ידי השלטונות הפאטימים.
1099
מסע הצלב הראשון. גודפריד איש בויון כובש את יפו
מסע הצלב הראשון יצא מאירופה בשנת 1096, במטרה לכבוש את ארץ ישראל ולגאול את כנסיית הקבר מידי המוסלמים. גודפריד איש בויון, שעמד בראש מסע הצלב, כבש את יפו בשנת 1099. הצלבנים ביצרו מחדש את העיר ההרוסה והפכוה לחלק מרוזנות אשקלון-יפו. בתקופת השלטון הצלבני היה נמל יפו לנמל העיקרי המוביל לירושלים. מכיוון שהצלבנים נשענו על אספקה ותגבורת שהגיעו בדרך הים מאירופה, גברה הפעילות בנמל, וזו חיזקה את העיר. חלק גדול ממבני העיר העתיקה של היום הינם מבנים צלבנים, או בנויים על בסיס בניני התקופה.
1187
סלאח א-דין כובש את יפו מידי הצלבנים
ביולי 1187, פלש צלאח א-דין לממלכת ירושלים והשמיד את הצבא הצלבני בקרב קרני חיטין.  מפלה קשה זו של הצלבנים היוותה את נקודת המפנה בתולדות המאבק על השלטון בירושלים. זמן קצר אחר כך, ב-2 באוקטובר 1187 כבש צלאח א-דין את העיר ירושלים, לאחר 88 שנות שליטה צלבנית, וטיהר את מסגד אל אקצה וכיפת הסלע מהסממנים הנוצריים שנוספו בהם. במהרה, כבש א-דין גם את כל הערים הצלבניות פרט לצור, בכלל זה את העיר יפו, שהיתה הנמל העיקרי עבור אניות הצלבנים שהגיעו מאירופה.
1191
מסע הצלב השלישי. ריצ'ארד לב הארי כובש את יפו
בעקבות המפלה בקרב קרני חיטין ונפילת ירושלים, התארגן מסע הצלב השלישי, שיצא בשנת 1190 והתנהל תחת פיקודם של שלושת המלכים האירופאים החשובים בתקופה: פרידריך ברברוסה, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, פיליפ אוגוסט השנימצרפת וריצ'רד הראשון ("לב הארי") מאנגליה. הצלבנים נחתו בחוף עכו בשנת 1191 וכבשו את העיר מחדש. מיד אחר כך, ניצח ריצ'רד הראשון את צלאח א-דין בקרב ארסוף. לאחר נצחון זה ישב המחנה הצלבני ביפו במשך חודשיים, עד לאוקטובר 1191, ועסק בשיקום ביצורי העיר על בסיס חורבות העיר הצלבנית שנהרסה. הצלבנים הקימו מחדש את המצודה והקיפו בחומה את היישוב שסביב לה. חיל מצב ואוכלוסייה אזרחית יישבו מחדש את העיר.
1268
הסולטאן הממלוכי בייבארס כובש את יפו
הסולטאן הממלוכי בייברס ראה עצמו כממשיך דרכו של צאלח א-דין, ושאף לסלק את הנוכחות הצלבנית מהמזרח התיכון. בייברס זכה בניצחונות רבים במלחמותיו נגד מדינות הצלבנים. בין 1263 ל-1271 כבש את רוב הערים הצלבניות שבמישור החוף.  גם ביצוריה הצלבניים של יפו לא הועילו ובשנת 1268 נכבשה העיר ללא התנגדות. בייברס הרס את העיר, והיא נותרה חרבה עד המאה ה-17 והמשיכה לשמש רק כנמלה של העיר רמלה.
1516
התורכים בהנהגת סלים הראשון (הזועף) כובשים את יפו
הכיבוש התורכי, העות'מאני, לא הביא לשינוי במצבה של יפו במהלך המאוה ה-16 ועד מחצית המאה ה-17. העיר נותרה נטושה ושימשה אך ורק כנמלה של העיר רמלה, הבירה המוסלמית באזור
מאות 17-18
יפו מתבססת מחדש כעיר
בשנת 1654 נבנה ביפו "ההוסטל הלטיני" על-ידי נזירים ממסדר הפרנציסקנים, שהיו אחראים על ענייני הנוצרים בארץ הקודש. במהרה הוקמו לידו המנזר הארמני והמנזר היווני-אורתודוקסי, ששימשו גם הם כהוסטלים לעולי רגל. הקמת מבנים אלו הייתה מנוף להקמתו מחדש של יישוב קבע ביפו. בנוסף, התפתחו יחסי ידידות בין הממלכה העות'מאנית וצרפת והביאו לגידול בתנועת הסחורות בנמל ולשגשוג העיר. במאה ה-18 היה ביפו יישוב מגוון של מוסלמים, נוצרים, אירופאים ויהודים מועטים. באמצע המאה הייתה יפו שוב לעיר מוקפת חומה. 
1776
מוחמד בך אבו דהב הממלוכי כובש את יפו
בשנות השבעים של המאה ה-18 סבלה העיר יפו הרבה ממלחמות בין השליטים המקומיים, שנאבקו על השליטה בה. מלחמות אלה מעידות על מרכזיותה של העיר בתקופה זו. בשנת 1776 העיר נכבשת על-ידי אבו ד'האר וזה טובח  בתושביה.
1779
נפוליאון בונאפרטה כובש את יפו, לזמן קצר
לאחר טבח אבו ד'האר ב-1776 השתקמה העיר יפו, אך עד מהרה נמצאה שוב במצור.  נפוליאון בונפארטה שם לו למטרה לכבוש את יפו במהלךמסעו בארץ ישראל בשנת 17999. לאחר ארבעה ימי מצור נכבשה העיר וכוחות נפוליאון טבחו ללא רחם בחיילים הטורקים, על אף שאלה נכנעו להם.  2,440 שבויים, בהם מושל העיר, אגא עבדאללה, נאספו על חוף הים והוצאו להורג. המתים היו רבים מכדי לקבור ועד מהרה פרצו בעיר מגיפות שהפילו חללים רבים נוספים מקרב תושבי העיר ומקרב חיילי נפוליאון
1806
מוחמד אבו נבוט שולט ביפו כנציג השלטון התורכי
ב-1806 כבש את יפו סולימאן פאשה בעזרתו של מוחמד אבו נבוט. אבו נבוט מונה למושל העיר. ב-15 שנות שלטונו שוקמה יפו והתפתחה הרבה. אבו נבוט שיפץ והרחיב את חומות העיר ואת מצודותיה והקים שער בחומה המזרחית. כמו כן הקים מצודות נוספות ליד הנמל, באזור שהיום הוא "גבעת יפו". בנוסף, נבנה מחדש מסגד מחמודיה ברחבה המכונה היום "כיכר השעון". גם הנמל שוקם בתקופה זו: המזח ושובר הגלים חוזקו והוקם בו בית מכס. ב-1818 הודח אבו נבוט, ובמקומו מונה בן אחיו של סולימאן פחה, צאלח מוצטפה בק, לשליט מחוז יפו.
1831
אברהם פחה המצרי כובש את יפו
ב-1831 כבש את העיר ללא קרב אברהים פחה המצרי. אברהים פחה ביקש להפוך את ארץ ישראל לאזור התיישבות מצרי. הוא הקים בבוסתנים שסביב יפו שכונות ערביות מוסלמיות של מהגרים ממצרים. יחסו לנוצרים היה סובלני, וכך השיג את תמיכת מעצמות אירופה בשלטונו. הוא אפשר למעצמות זרות להקים בעיר מוסדות דת וחינוך. ברם, האוכלוסייה המוסלמית התנגדה לגישתו ומרדה בשלטון המצרי, והשלטון חזר לממשל העות'מאני.
1840
התורכים כובשים את העיר מידי המצרים
משנת 1840, לאחר עזיבת המצרים, שלט בעיר "קאימקאם" (ממלא מקום), מושל מטעם הפחה של ירושלים. העיר והנמל הוסיפו להתפתח ולגדול. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19 נפתח שער נוסף בחומה המזרחית. ב-1868 נהרסו חומות העיר ובתוואי החומה והחפיר הוקמו בתים רבים וחנויות. המצודה הצפונית נהרסה חלקית ועל ההריסות נבנה בית החולים הצרפתי של האחיות סנט ג'וזף. העיר התפשטה דרומה וצפונה וממזרח לה היו בוסתנים. בדרום החלו להיבנות שכונת עג'מי וג'בליה (כיום גבעת עלייה) ובצפון הוקמה שכונת מנשייה.
1852
התיישבות אמריקאית ביפו
במהלך המאה ה-19 התיישבו נוצרים מאמריקה ובגרמניה בפאתי יפו. הקבוצה הראשונה הגיעה ב-1852 מפילדלפיה שבארצות הברית והקימה את ישובה "הר התקווה", שהתקיים כחמש שנים עד שנעזב. נסיון התיישבות נוסף היתה "מודל פארם", משק חקלאי לדוגמא. בשנת 1865 התיישבו ביפו חברי "כנסיית המשיח" ממדינת מיין ונותרו בה שלוש שנים. חלק מבתי העץ שהקימו עומדים עד עצם היום הזה.
1877
התיישבות גרמנית ביפו
אחרי המתיישבים האמריקאים הגיעו מתיישבים גרמנים. הם הקימו שכונה קטנה בשם "ולהאלה" במקום שנמצא היום על דרך יפו-תל אביב וכן התיישבו במקום בו הייתה לפנים המושבה האמריקאית.  בשנת 1878 הצטרף למושבה הגרמנית ציר רוסיה ביפו, הברון פון אוסטינוב, הוא פתח את מלון "פארק"  שמבנהו עומד על תלו עד היום. הוא נטע גן עצי פרי, שהווה מקור השראה לטמפלרים, שהחלו לגדל פרי הדר במושבות שרונה ווילהלמה ושיווקו את תוצרתם דרך נמל יפו תחת המותג "Jaffa Oranges" הקיים עד היום.
1887
הקמת שכונות יהודיות בפאתי יפו
לקראת סוף המאה ה-19 מוקמות שכונות יהודיות ראשונות מחוץ ליפו. ראשונה מוקמת "נווה צדק", בשנת ,1887 ואחריה "נווה שלום" ב-1890. "נווה צדק", המוכרת לנו היום בזכות בתיה היפים ובזכות החנויות, בתי הקפה והגלריות הרבים שבה, הייתה במהלך שנות קיומה מקום משכנם של סופרים, אמנים ואנשי רוח רבים, ביניהם ש"י עגנון, יוסף חיים ברנר, אלכסנדר רבינוביץ', הרב קוק ונחום גוטמן.
1892
מוקמת תחנת הרכבת ביפו
ב- 1892 נחנך קו הרכבת הראשון בפלשתינה. יוסף נבון, סבו של יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, הוא שיזם את הקו. נבון נסע לחצר הסולטן הטורקי בקושטא וקיבל אישור לחבר את יפו וירושלים במסילת ברזל. עד מהרה נבנו התחנה ביפו, תחנה בירושלים ומספר תחנות שירות בדרך בינהן.
1917
הצבא הבריטי בפיקודו של גנרל אלנבי כובש את יפו
יפו נכבשת על ידי הבריטים ב-16.11.1917, הבריטים בונים בנמל בית מכס חדש ובראשית שנות השלושים של המאה ה-20 מרחיבים את הנמל דרומה ובונים שובר גלים חדש.
1921-1922
פרעות תרפ"א ביהודי יפו
תחילתן של פרעות תרפ"א במצעד שנערך ביפו ב-1 במאי 1921 והפך למאורעות דמים. בין היתר התנפלו הפורעים על "בית העולים" בעיר והרגו ביושביו. בהרוגים בפרעות היה גם הסופר יוסף חיים ברנר אשר נרצח עם חמישה מחבריו סמוך לבית הקברות המוסלמי "שייח מוראד", היום דרך קיבוץ גלויות בתל אביב. הפרעות הביאו לבריחת התושבים היהודים מיפו. הם התרכזו עתה בתל אביב שהפכה למרכז העירוני היהודי החשוב ביותר.
1936
המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו)
ב-1936 פרץ המרד הערבי הגדול (מאורעות תרצ"ו) כנגד השלטון הבריטי וההתישבות היהודית. המרד כוון בעיקרו נגד הבריטים והתבטא בשביתה כללית ובהתקפות על יהודים ועל יעדי השלטון המנדטורי. במסגרת השביתה הושבת גם הנמל  למשך ששה חודשים, דבר שנתן תמריץ לפתיחת נמל תל אביב. המרד הוביל למבצע דיכוי בריטי ("מבצע עוגן") שכלל פיצוץ 237 בתים בקסבה של יפו , על מנת לפרוץ נתיבי תנועה למכונות המשוריינות. בשטח הפתוח שנוצר כתוצאה מההרס הבריטי שוכנת היום "ככר קדומים".
* ספריית הקונגרס האמריקני "תמונות ישנות מפלשתינה"
1948
מלחמת העצמאות הישראלית
יפו נכנעת לכוחות ההגנה והאצ"ל, לאחר שמרבית תושביה הערבים נמלטים ועוברת לשלטון ישראלי.   * מאוסף התמונות של גבי ודוד ענתבי
1950
יפו מאוחדת עם העיר תל אביב
בשנת 1950 היא מתאחדת עם העיר תל-אביב לעיר אחת: תל אביב-יפו.
1960
הוקמה החברה לפיתוח יפו
בשנות החמישים הפכה יפו לאזור פשע ולחצר האחורית של תל אביב, וקנתה לה מוניטין מחוספס, שהונצח במחזה "קזבלן" של יגאל מוסינזון. בשנת 1960 הוקמה ה"חברה לפיתוח יפו העתיקה" על-ידי ממשלת ישראל ועיריית תל אביב-יפו במטרה לבנות ולשקם את אזור תל-יפו (שכונה גם "השטח הגדול"), מתחם שהיווה חממה לפשע. החברה שמה לה למטרה לפתח את יפו העתיקה כמרכז אמנות, תיירות ובידור ולהפוך אותה לאחד מאתרי התיירות המרכזיים בארץ. בשנת 1961 נפתח לקהל מוזיאון יפו (כיום המוזיאון לעתיקות תל אביב-יפו) בבניין הסראייה הישנה.
1993
נפתח מרכז המבקרים בכיכר קדומים
ב-4.11.1993 נפתח לקהל מרכז המבקרים בכיכר קדומים אשר מכיל שרידים של ממצאי חפירות ארכיאולוגיות בעיר וכן תצוגה היסטורית של יפו ומוצגים ארכאולוגיים נוספים.